רוזנולד-דנטס נ' מנטור הדרכה והשתלמויות מקצועיות בע"מ

פסק דין

האם התובעת נאלצה להתפטר בדין מפוטרת בשל הרעה בתנאי העסקתה ובשל התנכלויות מנהליה כלפיה מרגע שנודע להם שהיא החלה בטיפולי פוריות? זוהי השאלה שאנו נדרשים להכריע בה בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמשווקת קורסים, מחודש מאי 2005 ועד למועד התפטרותה ביום 8.2.10.

לטענת התובעת, במהלך חודש יולי 2009, היא הודיעה לנתבעת שהיא עוברת טיפולי פוריות, ושבוע לאחר מכן, החלה הנתבעת לפגוע בזכויותיה ובכבודה, ובכלל זה שינתה לרעה את אופן תשלום הפרמיות שלהן היא זכאית, עד כדי שלא נותרה בידה ברירה אלא להתפטר.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה, כי כבר בחודש מרץ 2009, נודע למנהליה, "בדרך לא דרך", כדבריהם, כי התובעת החלה לעבור טיפולי פוריות, וכי כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 24.06.2009 העלו את שכר היסוד לו היא זכאית, אלא שמקץ חודש ימים, ביום 26.07.2009, לאור היעדרויותיה הרבות והבלתי מוסברות, הודיעו לה כי שיטת תשלום הפרמיות בגין תלמידים שנרשמו לקורסים שונים, תשונה, באופן שהפרמיה תשולם לתובעת באופן יחסי למספר הימים בהם נכחה התובעת בפועל במקום העבודה.

לטענת הנתבעת, התובעת הרבתה להיעדר מהעבודה, מבלי שטרחה להמציא אישורים רפואיים כנדרש, וכך, בחודש נובמבר 2009 עבדה 7 ימים בלבד; בחודש דצמבר 2009 - 9 ימים; בחודש ינואר 2010 – 5 ימים ובחודש פברואר 2010, כלל לא הגיעה למקום העבודה.

לאור היעדרויותיה הרבות, ביום 18.11.2009 הוציאה לתובעת מכתב הזמנה לשימוע לפני פיטורים ולמחרת היום, במהלך השיחה, בה נכחו גם בעלה של התובעת, נערך השימוע עצמו. אלא, שבסופו של דבר, פיטורי התובעת לא התממשו והיא המשיכה לעבוד אצל הנתבעת עד ליום 08.02.2010, הוא מועד הודעתה על התפטרותה, כאמור לעיל.

דרישות התובעת

התובעת תובעת פיצויים סטאטוטוריים מכוח חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן- "חוק הגנת השכר"), חוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן- "חוק עבודת נשים") וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן- "חוק שוויון ההזדמניות") וכן, תובעת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר עבודה, הפרשות לביטוח מנהלים, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה.

דיון והכרעה

התשתית המשפטית הרלוונטית

בטרם נפנה לבחון את גרסאות הצדדים ואת הראיות שהציגו בפנינו, נקדים ונניח את התשתית המשפטית הרלוונטית לטענות התובעת, ולאורה נבדוק, האם על פי הראיות שהוצגו בפנינו, התובעת אכן זכאית לכל אותם רכיבים שתבעה.

כאמור לעיל, טענתה המרכזית של התובעת הנה, כי נאלצה להתפטר בדין מפוטרת, וזאת בשל "פגיעה בזכויותיה, העלבות והטרדות חוזרות ונשנות, לרבות הטרדות בעלות אופי מיני, עד אשר התובעת אשר לא יכלה לספוג עוד את הפגיעה בכבודה כעובדת וכאדם נאלצה להתפטר ממקום עבודתה".

התשתית המשפטית

הזכות להתפטר בדין מפוטר

סעיף 11 (א) לחוק פיצויי-פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים"), קובע כדלקמן:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

בע"ע 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, התייחס בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה לנושא הזכאות לפיצויי פיטורים של עובד המתפטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים בזו הלשון:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."